|
| |
|
[שלוימה
-
לזכר משפחתי
שנכחדה והושמדה באושוויץ]
[ENGLISH] |
|
לזכר משפחתי
שנכחדה והושמדה באושוויץ |
|
אמי חנה-דבשא |
בגיל ארבעים ושש |
|
אחי דב ברו |
בגיל שלש עשרה |
|
אחותי שרה-לאה לילי |
בגיל שתים עשרה |
|
אחי יצחק איצ'ו |
בגיל תשע |
|
אחי לוי ליצ'ו |
בגיל שבע |
|
"וגם ימי עיניי ונדודי גלותי
לא מחו מלבי זיכרונות ילדות"
[ביאליק ]
הקדמה
|
ביוני 1983 רואיינתי ע"י כתב העיתון [ידיעות-אחרונות] מר מנחם
מיכלסון, על חוויותיי במחנות הריכוז. במהלך הראיון שאל אותי הכתב: מדוע לא
ספרת עד עכשיו על האירועים מתקופת השואה ? ראוי היה לכתוב על ההתרחשויות
טרם יטשטשו הזיכרונות.
אכן, קבלתי על עצמי את האתגר והחלטתי לכתוב על קורותיי בעת השואה והתחלתי
בתיאור חיי כילד בעיירה היהודית.
שנים רבות הקדשתי לליקוט ושחזור האירועים. הצלחתי פחות או יותר להשלים
תמונה משפחתית עד תחילת השואה. לצערי מהמשפחה שלי שרדו רק אחדים.
ממשפחת אבי "גרבר" שלושה קרובי משפחה, מתוך בערך שלושים וארבע.
ממשפחת אמי "זילבר" עשרה קרובי משפחה, מתוך בערך חמישים וחמישה.
|
 |
שחזור ששים שנה אחורה אינו כה פשוט. לצערי פרטים רבים ועדויות שהיו יכולים
לסייע לי בכתיבת הזיכרונות, לא נותרו. באורח-פלא תוך כדי התרכזות בכתיבה
הזיכרונות מהעבר - הרחוק חזרו אלי כאילו, האירועים התרחשו אתמול שלשום.
האירועים מבוססים בחלקם על מה ששמעתי מפי אמי ע"ה ומהסיפורים שסיפר לי דודי
צבי כספי ז"ל [אח אמי] שהשכיל לעלות לארץ עוד בשנות השלושים ודאג להביא עמו
מסמכים ותמונות מהמשפחה. מצאתי בין ההתכתבות של אמי ע"ה עד תחילת השואה:
מכתבים ותמונות. בלי התמונות הללו, ספק אם הייתי יכול לזכור את תווי פניהם.
את זיכרונותיי אני מקדיש לילדיי: רמי, חנן וליהודית, כמו-כן לנכדיי:
רועי,לירן, עידן, ניר, מיכל ולנועה.
שלוימה
Fuer
meine
Lebensgefaehrtin
Myrtha,
ohne deren
Ermutigung
diese
Memorien
nicht zu Ende
geschrieben worden waeren.
והיו חייך תלאים לך מנגד
ופחדת לילה
ויומם
ולא תאמין
בחייך
בבקר תאמר מי-יתן ערב
בערב תאמר מי-יתן בקר
מפחד ללבך אשר תפחד
וממראה עיניך אשר תראה
(דברים כח 66)
[Part 1]
|
| |
|
