[Zeitzeugen] [Gedenken] [Geschichte und Diskurs] [Erinnerung] [Nationalsozialismus] [Entschädigung] [Webausstellungen] [Suchformulare] [Literatur]
schoah.org

Wir versuchen auf diesen Seiten alle Dienste kostenlos anzubieten und sind somit auf Unterstützung angewiesen, denn leider wird haGalil im Rahmen der Bundesmittel zur Bekämpfung von Rechtsextremismus und Antisemitismus, trotz mehrfacher leitlinien-konformer und fristgerechter Antragstellung, in keiner Weise unterstützt. Wir müssen Sie deshalb bitten, haGalil auch weiterhin mit Ihrer ganz persönlichen Spende zu unterstützen. Schon zwanzig Euro helfen, haGalil zu erhalten; wenn's zweihundert sind, finanzieren Sie die Information für weitere Leser gleich mit.

haGalil e.V., Münchner Bank BLZ 701 900 00, Konto Nr. 872 091.
Sie finden weitere Angaben zu Überweisungen aus dem Ausland, zu Lastschriftverfahren, Spendenquittungen etc. auf den Seiten des haGalil e.V..

 

Entrance haGalil
Search haGalil
Jahaduth: Jüdische Religion
Jüd. Kalender
Forum Judaicum
Spenden Sie mit PayPal - schnell, kostenlos und sicher!

[שלוימה -   לזכר משפחתי שנכחדה והושמדה באושוויץ]
[ENGLISH]

המוסד לתלמוד-תורה
[החדר]

למוסד תלמוד-התורה של ניבאטור יצא לו מוניטין בכל הסביבה, למדו בו גם תלמידים מחוץ העיירה ניבאטור. תלמוד-התורה היה מאורגן כמו בית-ספר עם כיתות למודים בשתי קומותיו של הבניין. המלמדים באו לניבאטור מהכפרים הסמוכים, לשמם נדבק שם עיירת מוצאם, למשל: משה שוורץ אושוורר בא מהעיירה (VASVֱR) , מנדל [וייס] אצ'דר בא מהעיירה (ECSED) ורב משולם פרידמן ומדיעשער בא מהעיירה (MEGYES), פנחס ברקוביטש וכך הלאה. היו גם מלמדים פרטיים: מרדכי וועכטער ושלמה שטיינברגר.

הזאטוטים התחילו ללמוד את "האלף-בית" כבר בגיל ארבע, אותם למדו המלמדים: איצקוביץ' ומשה וייס (אושוורר).
כשהגעתי לנירבאטור התחלתי ללמוד אצל המלמד משה וייס, אמנם כבר קראתי בסידור, כי הסבא יצחק [רב איצ'ה] לימד אותי עוד בעיירה מיידאן. את החומש למדתי אצל המלמד החדש ר' משה שלוסער, הוא הגיע זמן קצר לפני כן מפולין . שלוסר היה איש יוצא דופן בקרב המלמדים, התלבש בחליפה רגילה וענב עניבה. לחדר נהג לבוא עם כינור ולימד אותנו את החומש עם ניגון בלוויית הכינור. חבבנו מאוד את שיטתו אשר השפיעה עלינו לטובה. אבל, לא על החרדים, הם סברו שזו פריצה של מודרניזציה החודר בין כותלי החדר. בוויכוח זה, החרדים נשארו במיעוט ושלוסר המשיך לנגן.

שעות הלמודים היו מאוד צפופות, התחלנו בלימודים בשעות הקטנות עם השחר, בשמונה בבוקר הלכתי מהחדר לבית הספר. הייתה לי הפסקת-צהרים של שעתיים וחזרתי ללמוד בחדר עד השעה שמונה בערב. בעיירה הקטנה לא הייתה תאורה ברחוב, להארת הדרך באפלה, נשאתי בידי פנס עם נר. אחד המלמדים הרגיע אותנו ואמר: כאשר בדרך יתנפל עליכם כלב, תאמרו: את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" והכלב יברח ממך.

בימי חמישי התקיימו החזרות לקראת "ה?ערהער" המבחן. שהתקיים בשבת אחר הצהרים. הצטרכתי להבחן אצל אבי, וגם אצל סבי. כשגמגמתי באחד הפסוקים, זכיתי מיד בסטירת לחי. פרשת השבוע המפחידה ביותר, הייתה פרשת "ויחי" מתוך פרשה זו, היינו צריכים ללמוד בעל פה את הפרק עם המנגינה "ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל" והפרק השני היה, "שמעון ולוי אחים".
הלמודים המאומצים ופלפולי לימודי המקרא והתלמוד, הנחילו לי את היסודות ואת והיכולת לנצלם בהמשך דרכי.

בית הספר היהודי העממי
IZRAELITA ELEMI NֹP ISKOLA


בתי הספר בנירבאטור השתייכו לקהילות הדתיות כגון: לקטולים, לפרוטסטנטים גם ליהודים בנפרד ובית-ספר אחד שהיה משותף לכל הדתות. כשהתחלתי ללמוד בכיתה א' באותו זמן התחלפו המורים בכיתה זו. המורה הותיק ארווין סילוואשי ( SZILVֱSI ֱRMIN) העביר את שרביט ההוראה לידי בתו מרישקה. [מאוחר יותר מרישקה בלאו]. סילוושי סיים באותה שנה פרק ארוך בחייו ויצא לגמלאות. הוא יסד את בית- הספר היהודי ונמנה בין מייסדי בית הכנסת של הסטטוס-קוו. כשראיתי פעם את תמונתו של אליעזר בן יהודה, היא הזכירה לי את המורה סילוואשי. הדמיון בניהם היה ממש מושלם, הלבוש ומשקפי ההדק על אפו שהיה מחובר עם שרוך לכיס המקטורן שלו, השלים את הדמיון בניהם.

לשבע הכיתות בבית הספר, היו למעשה רק ארבעה מורים. לכן, בחדרי הלמודים למדו ביחד שתי כיתות: הגב' מרישקה לימדה את כיתה א', הגב' אידושקה, [מאוחר יותר,אידושקה ליבוביטש] לימדה את כתות ב' ו-ג' מר טיהאני, לימד את כתות ד' ו-ה'. ואת כיתות ו',ו- ז'. לימד, מנהל בית- הספר מר גונדוש מקודם שמו היה גוטליב. כיתה ז' התווספה באותה שנה. בתולדות הבית-ספר היו לי שתי אפיזודות: הראשונה , אצל המורה אידושקה בכיתה ד'. פעם , הרגזתי אותה, איני זוכר את הסיבה, אבל את המכות, אני בהחלט זוכר. היא אחזה בידי בחוזקה ובהיסטרית חבטה בסרגל על קצות הציפורנים שלי. מפאת הכאבים, גם אני נעשיתי היסטרי ותוך כדי הניסיון להשתחרר ממנה, בעטתי בבטנה וקפצתי דרך החלון החוצה. את ההמשך השארתי בידי אמי. המאורע השני קרה לי עם המורה טיהאטני בכיתה ה'. אנחנו פשוט לא הסתדרנו.

טיהאני, היה צייר מוכשר וגם קפדן. הוא דרש להעתיק את ציוריו מהלוח השחור במדויק ללא אלתורים. פעם, צייר על הלוח עלי-גפן והצטרכנו להעתיק במדויק, הוספתי לציור קוים נוספים, כדי שיראה יותר מציאותי. טיהאני עבר בין השורות כשנעצר לידי, הביט על הציור שלי, נטל את דף הניר, קרע אותו לגזרים ודרש ממני לצייר מחדש. עקשן הוא עקשן, ושוב מילאתי את העלה כמו קודם. כך התנהלה המלחמה בנינו, אני ציירתי והוא קרע ומי נצח לבסוף? כמובן טיהאני. לכן הוא הכשיל אותי ומנע ממני לעבור לכיתה ו'. על-כן עברתי לבית - הספר הכללי. שם, הייתי בין התלמידים היהודים הבודדים.

מנהל בית הספר מר גונדוש(GONDOS) , שמו הקודם היה "גוטליב" ]הוא שינה את שמו לשם הונגרי מובהק גונדוש] הפגין בכל הזדמנות נאמנות פטריוטית להונגריה. הוא דרש שנשיר מדי בוקר את ההמנון ההונגרי בכל כתות בית-הספר. בחגים הלאומים ההונגריים, ריכז את כל התלמידים בחצר בית-הספר מספר על נסים ונפלאות מתקופת שירותו בחיל-הים ההונגרי תחת פיקודו של הוד רוממותו האדמירל מיקלוש הורתי ממלחמת עולם-הראשונה.

בשובי ממחנות הריכוז לניבאטור, נודע לי שכמה יהודים ששבו לפני מהמחנות, פנו למפקדת הצבא האדום בניבאטור ובקשו לסייע להם ולהביא את גונדוש לנירבאטור. גונדוש הסתתר בעיר דברצן וחשש לחזור הביתה, הסתבר, שגונדוש היה קפו באחד מחנות הריכוז והתאכזר לאסירים היהודים, הוא לא חס גם על אנשי קהילתו. קצין יהודי מהצבא האדום התקשר למפקדה הצבאית הרוסית בדברצן, הם הצליחו לעצרו ולהביאו לנירבאטור. שם הושיבו אותו בבית-המעצר. התלמידים שלו לשעבר בקרו אותו בבית-המעצר ודרך הפתח הקטן ירקו בפניו. שמעתי שכמה יהודים נכנסו לתאו וכבדו אותו במכות הגונות.

גונדוש הובא לבודפשט, נשפט ודנו אותו לשנתיים מאסר. לאחר שחרורו , הצטרף למפלגה הקומוניסטית.

NEXT PART


Shlomo Grabers Erinnerungen:

Die Erfahrung des Todes

[BESTELLEN]

 

Jüdische Weisheit
Die bei haGalil onLine und den angeschlossenen Domains veröffentlichten Texte spiegeln Meinungen und Kenntnisstand der jeweiligen Autoren. Sie geben nicht unbedingt die Meinung der Herausgeber bzw. der Gesamtredaktion wieder.

[Impressum]
Kontakt: hagalil@hagalil.com
haGalil - Postfach 900504 - D-81505 München

1995-2006 © haGalil onLine® bzw. den angeg. Rechteinhabern
Munich - Tel Aviv - All Rights Reserved
haGalil onLine - Editorial